|
ייעוץ משפטי לדירקטורים – הכרח או מותרות?
עו"ד דוד פורר, שותף, ראש מחלקת ליטיגציה במשרד עוה"ד GKH גרוס, קלינהנדלר, חודק הלוי, גרינברג ושות'
לנוכח החשיפה של דירקטור שמא תוטל עליו אחריות בעלת סממנים אזרחיים ואף פליליים, דירקטור סביר לא יסווג התייעצות עם עורך דין כמותרות אלא כחלק אינטגרלי הדרוש לו במילוי תפקידו וחובותיו.
חוק החברות מטיל על דירקטורים שורה של חובות, בראש ובראשונה חובת האמונים וחובת הזהירות. ככלל, על מנת להוכיח כי דירקטור הפר אחת מחובות אלו כלפי החברה, נדרש להגיש תביעה נזיקית נגד אותו דירקטור. הליך כזה ייתכן כאשר החברה עצמה מבקשת לתבוע אחד מהדירקטורים, או לחלופין – במידה שבית המשפט מאשר בקשה להגשת תביעה נגזרת על ידי בעל מניות או נושה של החברה, בשמה של החברה. מכל מקום, על מנת לזכות בתביעה כזו יש לנהל הליך אזרחי רגיל, הכולל גילוי מסמכים, פרשת הוכחות וחקירות נגדיות, שמטרתם הוכחת גרימתו של נזק ואחריות של הדירקטור לנזק שנגרם, ובסופם נדרש בית המשפט להכריע האם עמד התובע במאזן ההסתברויות, כלומר: הוכיח ברמה של יותר מ-50% כי הדירקטור הפר את חובותיו.
מצב זה משתנה כאשר חברה נקלעת להליכי חדלות פירעון – בין אם המדובר בפירוק, בכינוס נכסים או בהסדר נושים לפי סעיף 350 לחוק החברות. במקרה כזה, רשאי בעל תפקיד המתמנה לחברה (מפרק, כונס נכסים, נאמן או מנהל מיוחד) לבקש מבית המשפט הדן בהליכי חדלות הפירעון כי תוטל על דירקטורים ועל נושאי משרה אחרים של החברה אחריות אישית (פלילית ואזרחית) בגין פעולותיהם בניהול החברה והנזק שנגרם לחברה. זאת, במסגרת מסלול מיוחד המותווה בסעיפים 373 ו-374 לפקודת החברות. השוני העיקרי בין ניהולו של הליך רגיל לבין השימוש בסעיפים אלה הינו, שהם יוצרים מסגרת דיונית מיוחדת ומקוצרת, המאפשרת לבית המשפט הדן בהליכי חדלות הפירעון להטיל באופן ישיר אחריות אישית על הדירקטור או נושא המשרה. הליך מקוצר זה נותן יתרון גדול לבעל התפקיד, הפטור מעול ניהולה של תביעה אזרחית רגילה על כל הכרוך בה, ומנגד פוגע בזכויותיהם הדיוניות של הנתבעים.
ביום 18.4.16 נתן בית המשפט העליון פסק דין בעניין חברת גלרד תעשיות בע"מ (בפירוק) נ' שיינין ואח' (ע"א 6924/14, 7143/14, 7406/14). המדובר בערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, שחייב שני דירקטורים בהשבת כספים בסך של 1,144,442 ₪, וזאת לאחר ניהול הליך לפי סעיף 374 לפקודת החברות. בית המשפט המחוזי בחיפה קבע כי שני הדירקטורים, שהפרו את חובת הזהירות ואת חובת האמונים כלפי חברה בגין אירועים שהתרחשו לפני כ-18 שנה בסמוך לפירוקה, חייבים בתשלום הסכומים הבאים: 1,000,000 ₪ בגין מלאי שנעלם מחצרי המפעל בסמוך למועד הפסקת פעילות החברה, ו-144,442 ₪ בגין הסטת תקבולים מהחברה לחברה אחרת. הדירקטורים ערערו לבית המשפט העליון, שם התקבל ערעורם ברובו.
בפסק הדין מחדד בית המשפט העליון (מפי כב' השופט עמית ובהסכמת השופטים סולברג וחיות) את ההלכה לגבי השימוש בסעיפים 373 ו-374 לפקודת החברות. סעיף 373, החל בהליכי פירוק, עוסק במקרים חמורים יותר ומקובל לראותו כבעל אופי "עונשי". משכך, הוא דורש, בין היתר, כוונת מרמה מצדו של הדירקטור או נושא המשרה. לעומתו, סעיף 374 הוא סעיף רחב יותר, החל גם בהליך של הסדר נושים. סעיף זה מאופיין כמטיל חיוב לפיצוי או השבה, שהם בעלי מאפיינים "אזרחיים". הסעיף לא דורש הוכחת כוונת מרמה, אלא די בכך שנושא המשרה עשה מעשה שלא כשורה או שעשה שימוש שלא כהוגן בנכס של החברה. לדידו של השופט עמית, אין די ברשלנות "רגילה" לצורך הטלת אחריות מכוח סעיף זה, אלא יש צורך ברשלנות "רבתי". במקרה זה, בית המשפט העליון קיבל, ברובו, את ערעורם של הדירקטורים והעמיד את חיובם על 144,442 ₪, תוך שהוא התערב בממצאים עובדתיים של בית המשפט המחוזי וקבע כי לא הובאה די תשתית ראייתית להטלת האחריות בגין סכום של מיליון ש"ח. בעשותו כן הדגיש בית המשפט העליון כי לא התקיים היסוד של "מעשה לא הוגן" או "שימוש לרעה בתפקיד", וכי לא בנקל יחייב בית המשפט נושא משרה בגין רשלנות רגילה על פי סעיף 374 לפקודת החברות.
מקרה זה הוא דוגמה מצוינת לכך שדירקטור נדרש לייעוץ משפטי שוטף, ולא רק בדיעבד. היוועצות בעורך דין יכולה למנוע תקלות. עצם ההגדרה של מעשים כ"לא הוגנים" או "לא כשורה" היא הגדרה משפטית. יועץ משפטי יוכל להצביע בזמן אמת על רמת הסיכון שנוטל הדירקטור בעת שהוא פועל בדרך זו או אחרת, וכאשר אותו דירקטור פועל בסביבה של חדלות פירעון – להתריע בפניו כי פעולות מסוימות שלו חושפות אותו להליכים מקוצרים לפי סעיפים 373 ו-374 לפקודת החברות.
|
|
|
|
|
|