כידוע, נקודת המוצא של המשפט הישראלי היא, כי תאגיד נושא באחריות לפעולותיו. אלא, שלאור העובדה כי תאגיד הינו אישיות משפטיתמלאכותית, אין הוא מסוגל לגבש מחשבה פלילית כנדרש בדברי חקיקה. לשם כך, נולדה תורת האורגנים, לפיה, פעולתם של אורגנים בחברה, נתפסת כפעולת החברה.

למרות זאת, סעיף 54 לחוק החברות, קובע את אחריות יחידי האורגן, כדלקמן:
"אחריות יחידי האורגן 54.(א) אין בייחוס פעולה או כוונה של אורגן, לחברה, כדי לגרוע מהאחריות האישית שיחידי האורגן היו נושאים בה אילולא אותו ייחוס."

כלומר, בהתאם לנוסח הסעיף, למרות קיומה של תורת האורגנים, הרי שאין בה כדי להפחית מהאחריות האישית של יחידי התאגיד.

כדאי לדעת, שבתחום דיני העבודה, ישנם דברי חקיקה רבים, אשר אינם מסתפקים בחיובו של התאגיד לבדו, אלא גם, מטילים אחריות אישית, הן אזרחית והן פלילית על נושאי משרה בתאגיד.

יש להבחין, לעניין זה, בין הרמת מסך, המכוונת אל בעלי המניות, לבין אחריות אישית, שהינה שונה בתכלית. אחריות אישית פירושה הטלת חבות על האורגן עצמו, באופן אישי, בשל פעולותיו. לעומת זאת, הרמת מסך מתעלמת מהאישיות המשפטית של החברה, באמצעות יצירת קשר משפטי ישיר בין צד שלישי לבין בעלי המניות בחברה. האחריות האישית מקיימת את העיקרון בדבר אישיות משפטית נפרדת, בעוד שהרמת המסך מכרסמת בעיקרון זה, על ידי התעלמות ממנו. יתרונה של האחריות האישית הינו בהצלחתה להרחיב את מעגל היריבויות ולתרום לפיתוח סטנדרטים לאחריות אישית של נושאי משרה ובעלי שליטה בחברה, מבלי לפגוע בעיקרון האישיות המשפטית הנפרדת (ע"א 9916/02 אהרון בן מעש נ' שולדר חברה בע"מ ואח', פורסם באתר נבו ביום 5.2.04).

נקודה נוספת שיש להבהיר, הינה, הגדרת המונח "נושא משרה" בחקיקה. בעוד, שבחוק החברות, נמנה דירקטור ברשימת התפקידים הכלולים בהגדרת המונח "נושא משרה", הרי, שבחוקי העבודה ישנן הגדרות שונות למונח זה.
כך לדוגמא, מטיל חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951, אחריות להעבדה בשעות נוספות שלא בהתאם לחוק, על כל חבר הנהלה, מנהל או פקיד, אם לא הוכיחו שהעבירה נעברה שלא בידיעתם או שנקטו בכל האמצעים להבטיח שהוראות החוק יישמרו.

דוגמא נוספת, מצויה בחוק עבודת נשים, תשי"ד-1954 הקובע כי נושא משרה בתאגיד חייב לפקח ולעשות כל שניתן למניעת עבירה לפי החוק, בידי התאגיד או עובדיו. לעניין זה, קובע החוק כי נושא משרה משמעו מנהל פעיל בתאגיד, שותף (למעט שותף מוגבל), והפקיד האחראי מטעם התאגיד על התחום שבו בוצעה העבירה.
דוגמאות נוספות ניתן למצוא בדברי חקיקה נוספים, כדוגמת, חוק הגנת השכר, תשי"ח-1958, בחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח-1988, חוק עבודת נוער, תשי"ג-1953, אשר כל אחד מהם מגדיר את המונח בצורה שונה.
אם נבחן את פסקי הדין, נגלה כי בתי הדין לעבודה אינם ממהרים להטיל אחריות על דירקטורים.

כך לדוגמא, בק"ג (חי') 2343/06 "קהל" קרן השתלמות לעובדים בע"מ נ' מן תעשיות מזון והשקעות בע"מ (פורסם באתר נבו ביום 13.7.11), עסק בית הדין לעבודה בתביעה של חברה המנהלת קופות גמל, לחייב (בין היתר) את חברת "מן תעשיות מזון בע"מ" וכן את בעלי המניות והדירקטורים שבה, בסך של 500,000 ₪, לאחר שבמשך שנים ניכתה החברה משכר העובדים הפרשות סוציאליות לקרן השתלמות אך לא העבירה את הכספים בפועל.

ביחס לחיוב הדירקטורים, פסק בית הדין, כי ככלל, יהיו מצבים שבהם אורגני החברה יישאו באחריות אישית, וזאת בשל העובדה שהחברה המנהלת את קופות הגמל, המתינה במשך שנים רבות, ולא גבתה את החוב. בנוסף, פסק בית הדין כי ביחס לחלק מהדירקטורים אשר שהו בחו"ל במרבית התקופה הרלוונטית, לא הוכיחה החברה המנהלת אחריות ומעורבות ישירה ואישית בהתנהלות חברת מן.

דוגמא נוספת ניתן ללמוד מת"פ 2057-09 מדינת ישראל משרד התמ"ת נ' קסטרו שיווק 1985 בע"מ ואח' (פורסם באתר נבו, ניתן ביום 18.6.12), בה הרשיע בית הדין לעבודה את חברת "קסטרו" בהעסקת עובדים במשך שבעה ימים בשבוע, בניגוד לחוק שעות עבודה ומנוחה. כתב האישום הוגש גם כנגד סמנכ"ל משאבי אנוש בחברה, אך בעוד שבית הדין הרשיע את החברה, הרי שביחס לסמנכ"ל, נפסק כי למרות שמעמדה הבכיר נופל לגדר המונח "נושא משרה" כהגדרתו בחוק שעות עבודה ומנוחה, הרי שהיא לא ערכה את סידורי העבודה, ונקטה באמצעים כדי להבטיח את הוראות החוק, ועל כן, זוכתה מאשמה.

יחד עם זאת, בית הדין קבע במקרה זה, כי "נושא משרה אינו יכול לעצום עיניים ולסמוך באופן עיוור על עובדיו, בכירים ככל שיהיו, ועליו לוודא כי העסקתם אינה עומדת בניגוד לחוק"

לעומת זאת, בע"ע (ארצי) 3903-05-11‏ ‏ פאולינה איפראימוב נ' ר-צ פלסט בע"מ (פורסם באתר נבו ביום 4.12.14), חייב בית הדין הארצי לעבודה את חברת ר-צ פלסט בע"מ ואת בעל המניות שבה (ששימש גם כדירקטור) בתשלום זכויות העובדות. נפסק, כי בעל החברה, רוקן את החברה מנכסיה והעביר את כל פעילותה לחברות אחרות, וזאת על מנת להתחמק מתשלום זכויותיהן של העובדות.

לסיכום: