מעניין לעצור לרגע את שטף החיים ולנסות
להבין את המקום של השיאצו בו.
אני יכול לראות ולהרגיש שהמקום הזה רחוק
מלהיות מגובש או ברור, מרגש אותי לגלות את זה, ואולי רק בגלל העובדה הפשוטה יש עוד
כל כך הרבה לאן ללכת יחד.
כשאני מסתכל אחורה לתחילת המסע מתברר לי
שאחד הדברים הראשוני שמצאתי היה שפה, שפה חדשה ישנה, והרגשה כאילו משהו בי חיכה זמן
ממושך למורה ומקום, לעזרה בחידוש הקשר עם השפה האבודה הזאת.
אט אט ובהתמדה אני זוכה לראות שהשפה הזאת
נמצאת בכל, היא מדוברת במילים, במגע, בצבעים וגאומטריה, בחיוך וברגש, בהרגשה. חוצה
נהרות ימים ארצות וממדים. היא פועמת בכל.
נעמי לזן-שיאצו שחלקת איתנו יש ארבעה בסיסים.
חיבור לאדמה שהוא בשבילי חיבור למציאות, למה שקורה בחוץ ולא רק בפנים. ההסכמה לקבל
תמיכה מהאדמה והלב ולא רק מהשמיים.
לחץ שווה שהוא בשבילי מגע שווה, תמיכה שווה ועבודה ללא מאמץ. ההסכמה למנוחה.
תנועה ספירלית, ספירלה כמפתח ל DNA של היקום כמו לDNA שלנו, הרי כולנו אחד. ההסכמה להיות חלק מהאחד.
שיקוף, להזמין את האחר לעבוד על עצמו דרך העבודה על עצמי באותו המקום. ההסכמה
לראות עצמי באחר ולהפך.
אני יכול לראות את הבסיסים האלו בכל דבר
בחיים, ובכך גם את הלימוד להליכה בדרך בה אני פחות עושה ויותר מאפשר.
הלימוד איתך הפנה אותי למפגשים מאוד עמוקים
עם עצמי, במקומות מוארים ומרגשים כמו גם במקומות חשוכים כואבים ומאתגרים.
ולמרות שהיו בי ספקות לאורך הדרך. אני ממש
שמח שיכולתי להם, שלמדתי לבקש את עזרתך, לחשוף את המקומות החלשים שלי, שתמכת הן ברוך
והן במוחלטות הבהירה והכואבת של האמת. שמח לגלות שיש לי עם מי ללכת את המסע הזה יחד
ולא מורה מול תלמיד, שהיית מוכנה ללמוד אותי ואיתי.
אין בי עוד מילים כעת ולכן אסיים בכך, בתחילת
הדף כתבתי שחיכיתי למורה ומקום ואני יכול להגיד בלב שלם שאני שמח על כך שהמקום הוא
האדמה הזאת והמורה הזאת את.
באהבה ותודה גדולות
ארז