רקע
 
דיבידנד[1] הוא כל נכס הניתן על ידי החברה לבעל מניה מכוח זכותו כבעל מניה, בין במזומן ובין בכל דרך אחרת, לרבות העברה ללא תמורה שוות ערך ולמעט מניות הטבה. כאשר חברה מרוויחה, היא יכולה לשלם חלק מהרווח לבעלי המניות כדיבידנד, ולשמור את היתרה בחברה לשימושה. תשלום דיבידנד מקטין את סכום הכסף הזמין לחברה (לרבות לצורך פירעון התחייבויותיה לנושים), ומעביר לבעלי החברה את פירות השקעתם. דיבידנד מחולק בדרך כלל מרווחים שנצברו בחברה כעודפים ראויים לחלוקה, אך לעתים ניתן לחלק דיבידנד גם מקרנות הון. הדיבידנד משולם בדרך כלל במזומן, אולם ניתן גם לחלק "דיבידנד בעין" שמשמעותו חלוקה של נכס כגון מניות חברה בת.
 
השלכות חלוקת דיבידנדים
 
כאמור, דיבידנד הינו חלוקת משאבי החברה לבעלי מניותיה והינו אירוע משמעותי בפעילות החברה ובעל השלכות גם על הדוחות הכספיים ועל דיווחים אחרים.
 
ההחלטה על חלוקת הדיבידנד ותנאיו הינה מתפקידיו של הדירקטוריון[2]. למימושה של ההחלטה השלכות הן על הדוחות הכספיים והן על הדיווחים לרשויות המס:
 

1. ההשלכות על הדוחות הכספיים-יש לבחון את נאותות ההצגה של הדיבידנד, דרך הפחתתו מסעיף העודפים ועד הגילוי לחלוקה. כשמדובר בחברה ציבורית קיימות חובות דיווח נוספות.

 

2. פרשנות מבחן הרווח (דיון בהמשך) ביישום התקינה הבינלאומית בחשבונאות-החל מינואר 2008, מהווים תקני החשבונאות הבינלאומיים (להלן: "תקני IFRS") את כללי החשבונאות המקובלים לעניין תאגידים הכפופים לחוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968 (להלן: "תאגידים מדווחים").

 
כתוצאה מהצורך ביישום תקני IFRS כאמור, התווספו מקרים רבים בהם נכסים והתחייבויות נמדדים, בהתאם לשיקול דעת הנהלת התאגידים המדווחים, על פי שווי הוגן, כאשר השינויים בשווי ההוגן נזקפים לרווח או הפסד. משמעות הדבר הינה הכרה בדוחות הכספיים של סכומי רווח או הפסד שטרם מומשו.
 
תכלית מבחן הרווח היא לאפשר לחברה לחלק רק את הערך שנצמח בה כתוצאה מהפעילות העסקית ולשמר את הונה העצמי. השינויים שחלו בכללי החשבונאות המקובלים החלים על תאגידים מדווחים יצרו קשיים לגבי מידת התאמת התכלית המקורית שעמדה בבסיס מבחן הרווח. כך למשל, רווחי שיערוך נדל"ן להשקעה, אשר מוכרים לעניין מבחן הרווח מבלי שילוו בתזרים מזומנים הינם רווחים בלתי ממומשים. יתרה מכך, הערכת שווי הנדל"ן הינה סובייקטיבית ובעלת תנודתיות רבה, המבוצעת בידי מומחים חיצוניים. מצב זה יצר תמריצים לתאגידים בבחירת מדיניות חשבונאית על פי צרכי ההנהלה בכסות של כללי חשבונאות מקובלים.
 

3. ההשלכות על הדיווחים לרשויות המס-קיימת חובת דיווח שוטפת ושנתית לרשות המסים. הדיווחים כוללים ניכוי מס במקור מדיבידנד על פי השיעורים הקבועים בחוק והפקת אישור שנתי על ניכוי מס במקור לבעלי המניות.

 
כל האמור נקשר באופן ישיר לאחריות הדירקטוריון, שחייב להכיר את החקיקה בנושא וליישם נהלי בקרה פנימית נאותים.
 
 
חקיקה
 
1.חוק החברות[3]
חוק החברות מסדיר בסעיפים 301-311 את נושא החלוקה המותרת והאסורה של דיבידנד. הסעיף המרכזי בחוק המגדיר את החלוקה המותרת הינו סעיף 302 כמפורט להלן:
302. (א) חברה רשאית לבצע חלוקה מתוך רווחיה (להלן - מבחן הרווח), ובלבד שלא קיים חשש סביר שהחלוקה תמנע מן החברה את היכולת לעמוד בחבויותיה הקיימות והצפויות, בהגיע מועד קיומן (להלן - מבחן יכולת הפרעון).
(ב) בסעיף זה- "רווחים", לענין מבחן הרווח-יתרת עודפים או עודפים שנצברו בשנתיים האחרונות, לפי הגבוה מבין השניים, והכל על פי הדוחות הכספיים המותאמים האחרונים, המבוקרים או הסקורים, שערכה החברה, תוך הפחתת חלוקות קודמות אם לא הופחתו כבר מן העודפים, ובלבד שהמועד שלגביו נערכו הדוחות אינו מוקדם ביותר משישה חודשים ממועד החלוקה;
"דוחות כספיים מותאמים" - דוחות כספיים מותאמים למדד או דוחות כספיים הבאים או שיבואו במקומם, והכל לפי כללי חשבונאות מקובלים;
"עודפים" - סכומים הכלולים בהון העצמי של חברה ושמקורם ברווח הנקי שלה כפי שנקבע לפי כללי חשבונאות מקובלים, וכן סכומים אחרים הכלולים בהון העצמי לפי כללי חשבונאות מקובלים ושאינם הון מניות או פרמיה, שהשר קבע שיראו אותם כעודפים.
(ג) השר רשאי לקבוע הוראות לענין חזקות בדבר עמידתה של חברה בתנאי מבחן יכולת הפרעון וכן פטורים או הקלות לענין התאמת הדוחות הכספיים.
2.פקודת מס הכנסה
סעיף 125ב לפקודת מס הכנסה קובע את שיעור המס על דיבידנד. שיעור המס על דיבידנד בידי יחיד נקבע ל-25%. בעל מניות מהותי חייב בשיעור המס שהינו 30%. בסעיף נקבעו השיעורים וההתניות גם לגבי חברה משפחתית, מוסד ציבורי, תושב חוץ ועוד.
3.הצעה לתיקון חוק החברות
כיום מבחן הרווח הינו מבחן טכני במהותו המבהיר שנדרש לוודא את היקף הרווחים הראויים לחלוקה על פי כללי החשבונאות והתוצאה המופיעה בדוח הכספי. לעומת זאת, מבחן יכולת הפירעון מחייב את החברות לבצע ניתוח תזרים מזומנים חזוי לרבות ניתוח מקורות ושימושים עתידיים ו"ארגז כלים" למקרים בהם התחזיות לא תתממשנה. לכן, עלה הצורך לבחון מחדש את מבחן הרווח וליצוק בו תוכן מהותי מעבר לקיים.
 
על רקע ההיבטים שהוזכרו ברקע לעיל והיבטים נוספים כאמור , פרסמה רשות ניירות ערך (להלן "הרשות") בחודש מרץ 2014 הצעה לתיקון מבחן הרווח הקבוע בחוק החברות (להלן: "ההצעה") אשר נדונה במליאת הרשות והועברה לבחינת משרד המשפטים.
 
להלן עיקרי ההמלצות שגובשו על ידי הרשות לניירות ערך לגבי מבחן הרווח
1.הותרת מבחן הרווח
2.מבחן רווח המבוסס על דוחות כספיים מבוקרים/סקורים
3.מבחן רווח על בסיס יתרת עודפים בניכוי יתרת רווח כולל אחר שלילית (OCI מצטבר שלילי)
4.מבחן רווח בהתאם לדוחות כספיים מאוחדים
5.מבחן מואץ (תיקון הגדרת מבחן הרווח)
6.מבחן הרווחים שמומשו
7.גילוי בדוח הכספי
 
נהלי בקרה פנימית לחלוקת דיבידנד
להלן עיקרי נהלי בקרה פנימית המוצעים לבחינה ויישום של חלוקת דיבידנד:

1. בדיקה האם קיימת עמידה בהוראות סעיף 302 לחוק החברות (היינו בחינת עמידה במצטבר בשני המבחנים: מבחן הרווח ומבחן יכולת הפירעון. מומלץ לבחון האם החברה בחנה עמידתה גם בהצעת הרשות לניירות ערך לתיקון חוק החברות (למרות שעדיין לא אושרה).
2. בדיקה שהדיבידנד שולם לזכאים לדיבידנד ובסכומים הנכונים על פי שיעור ההחזקה במניות.
3. בדיקת נאותות הניכוי במקור מדיבידנד ששולם והדיווח בגינו למס הכנסה ניכויים. (הבדיקה מתייחסת לנכונות שיעור הניכוי, לבדיקת הסכומים ולאופן הדיווח למס הכנסה).
4. בדיקת דיווח והצגה נאותים בדוחות הכספיים, לרבות מתן מידע נוסף ככל שיידרש.
5. עריכת פרוטוקולים מתאימים של ישיבות הדירקטוריון כתיעוד להחלטות על חלוקת הדיבידנד ותנאיו.

 
*              *              *