רגע לפני שביעי של פסח, רוצה לשתף אתכם בכמה קריעות ים סוף קטנות שהתרחשו אצלנו ב'שמחה לילד'
קל לספר ולהאדיר את הדברים הגדולים שמתרחשים: שינה בבית חולים עם חניך, הצטרפות לטיול שנתי וכו', אך מה עם היום יום השוחק? עם החיזורים אחרי חניכים שלא תמיד ששים לקשר? מי יספר עליהם הגדה?!
לאחרונה, עצירת האמצע וההתבוננות בתק"א (תכנית קידום אישית שאנחנו מתאימים לכל חניך) בקבוצה, אפשרו לשים זרקור על התהליכים הפלאיים שפרויקט החונכות זימן. אפילו שכל החונכויות אצלנו ראויות לבמה, אשתף אתכם רק בכמה מהם:

משה ושלומי קורעים את הים
משה, חניך מתוק שהצטרף לעמותה בתחילת השנה לצד סימן שאלה אם יתאים לקשר שבועי עם חונך.משה ושלומי קורעים את הים😎
בתחילת היציאה הקבוצתית הראשונה היה דרוש מאמץ רציני כדי לשכנע את משה לצאת מהרכב ולהצטרף לפעילות. שלומי החונך השאפתן לרגע לא ויתר לו והמשיך עם הרבה כריזמה לדחוף אותו קדימה.
משה, חניך מתוק שהצטרף לעמותה בתחילת השנה לצד סימן שאלה אם יתאים לקשר שבועי עם חונך. בתחילת היציאה הקבוצתית הראשונה היה דרוש מאמץ רציני כדי לשכנע את משה לצאת מהרכב ולהצטרף לפעילות. שלומי החונך השאפתן לרגע לא ויתר לו והמשיך עם הרבה כריזמה לדחוף אותו קדימה. והנה, לפני שבועיים, משה במפתיע, יזם פעילות למפגש השבועי ואמר לחונך- "תגיד, מה דעתך שנלך לים?". פלא עצום.
בתחילת היציאה הקבוצתית הראשונה היה דרוש מאמץ רציני כדי לשכנע את משה לצאת מהרכב ולהצטרף לפעילות. שלומי החונך השאפתן לרגע לא ויתר לו והמשיך עם הרבה כריזמה לדחוף אותו קדימה.
והנה, לפני שבועיים, משה במפתיע, יזם פעילות למפגש השבועי ואמר לחונך- "תגיד, מה דעתך שנלך לים?". פלא עצום.

שמעון ויוני קורעים את הים
שמעון, חניך חדש בעמותה שרפרטואר המילים שלו הן "כן, לא, בסדר" הקשה על יוני החונך המסור שרק רצה לעוף איתו באויר. איך עפים כשהפרטנר לא מעוניין לעוף?.
יוני בכל שבוע במפגש, שבר את הראש איך לדובב יותר את שמעון, איך להצליח להגיע אליו, גם בשתיקות תוך כדי שמשחקים במשחק קופסה. יוני פתח בנוהל של סבב בו כל אחד משתף על משהו טוב שעבר עליו במהלך השבוע. מאוחר יותר גם יזם בעזרת אפרת הבת שירות האלופה השגת תרומה לערכת לגו ששמעון אוהב על מנת שירכיבו אותו יחד.
יוני עדיין מתאמץ לחזר אחרי שמעון שלא תמיד עושה חיים קלים. ובכל זאת, ההתמדה הזאת מרשימה והעובדה כי שמעון ויוני נפגשים מידי שבוע ומנהלים מערכת יחסים של אכפתיות, נתינה ואינטראקציה, היא מרגשת ומבהירה כמה הדבר משמעותי וחיוני לשניהם.

איתן ואייל קורעים את הים
במפגשים הראשונים של החונכות, אייל פנה אליי אובד עצות- מה לעזאזל עושים כל שבוע במפגש?! איך מעבירים את הזמן?? הנגישות מאתגרת, ונוער לא אוהבים משחקים.
אייל עבד קשה כדי לפצח את הקושי, חשב על רעיונות יצירתיים, וניסה עוד ועוד לעודד את איתן לקחת חלק בקשר ובמפגשים.
מרגש לדעת שהיום, השאלה של איך למלא את הזמן לא נשאלת בכלל. אייל הגדיר את הקשר עם איתן: "פשוט חברים טובים. כבר לא זקוקים לפעילות כדי להינות מהביחד".
לאחרונה החליטו השניים להכין יחד ארוחת ערב בבית של איתן. מעבר לפיצה שיצאה טעים, ולאתגר הפיזי שצלחו, הם עשו זאת יחדיו וראו שאין דבר העומד בפני הרצון.

מֵרָחוֹק כָּל דָּבָר נִרְאָה נֵס, אֲבָל מִקָּרוֹב גַּם נֵס לֹא נִרְאֶה כָּךְ.. (יהודה עמיחי)
מאחל שנדע להמשיך לעצור ולהביט בניסים הקטנים-גדולים שמתרחשים ובשל החתירה להישגים לעיתים נשארים שקופים..
חג שמח בשם ילדי 'שמחה לילד'
אלי קלרמן