עלון בוגרים שבת תשע"ט

הרשמו לעלון שלנו

בואו ועזרו לנו להגיע לעוד בוגרים

שם ושם משפחה*
כתובת דואר אלקטרוני:*
מספר טלפון:*

דבר ההנהלה

כל שנה עשרה בטבת מעורר מחשבות רבות, לעתים סביב השואה ויום הקדיש הכללי, ולעתים סביב פטירת עזרא הסופר, ודמותו שהיווה השראה לאבות המייסדים. השנה, במהלך צום עשרה בטבת, עוד בטרם התחילו המחשבות נתבשרנו על פטירתה של רונה רמון, זכרונה לברכה.
באחת עצרו כל המשדרים, אווירה שלא ניתן להסביר. משהו באישה ובמשפחה הזו הצליח לגעת בכולנו. נדמה, כי אין דוגמא טובה מכך להבין מהו אבל לאומי, מאורע מכה גלים. הלם המכה בך וחודר אל תוך הנימים הדקים של האישיות הקולקטיבית, משתק את כולם ומעביר צמרמורת. לא נדרשת החלטה רשמית, אפילו הטקס מיותר, כולם מרגישים משהו מהזעזוע המשותף.
היום עשרה בטבת. צום שתוקן על תחילתו של המצור על ירושלים, מעניין אם כך גם הרגישו כולם אז, ערב החורבן, אם הצום תוקן על התובנה שבשתיקה הזו שסוגרת עליך יחד עם המצור. פחד שאין לו מלים. בעשורים האחרונים נטען הצום במשמעות נוספת. הרבנות הראשית תקנה לומר ביום זה קדיש על קורבנות השואה אשר לא נודע תאריך פטירתם. תקנה של אבל אמורפי, מעורפל. נרצחים ללא קבר, ללא תאריך. אין יום שנה בו עולים להתייחד עם זכרון האהובים שאינם. מרחפים בין ימות השנה ללא עוגן להאחז בו, מבלי סולם שינקז את האסון ויוריד אותנו לקרקע או יאפשר לדפוק בדלתות מרומים.
יהודה עמיחי שר על "פצצת הזמן היהודי הגדולה- "על שולחני יש אבן שחרות עליה "אמן"/ שבר אחד ניצול מאלפי ריבוא שברי מצבות שבורות/ בבתי קברות יהודיים. ואני יודע שכל השברים האלה / ממלאים עכשיו את פצצת הזמן היהודית הגדולה".
הוא תיאר התפוצצות קוסמית שמפגישה בין דורות ומאורעות, בין אנשים ועידנים. נזכרתי בשיר שלו כשחשבתי על אילן רמון ז"ל וספר התורה שנשא עמו לחלל. אילן (או אולי מזלו?) הבין את תפקידו ורצה לספר סיפור גדול ועמוק יותר. הוא לקח עמו לחלל ספר תורה ששרד במחנה ברגן בלאזן. שהגווילין שלו נשרפו כשניסה לשוב לקרקע, אבל האותיות עדיין פורחות באוויר. אותיות ספר התורה שהיה שריד ואות זיכרון לששת המיליונים שאין להם יום ושם ופנים ומחר נגיד עליהם קדיש, נישא על ידי הטייס הישראלי מספר אחת לחלל. הם לא שבו אלינו, הם פרחו בחלל הפנוי והתפזרו במחשבות ובתודעה של כל אחד ואחת. הם הכניסו את רונה ואסף וכל משפחת רמון אל תוך הלב של כולם.
אסף ואילן ורונה רמון, הצום הוא על החורבן של לפני אלפיים שנים. אנו צמים ומזכירים את הכאב של עם שהולך אל עבר גלות שלא נודע סופה. וצמים על ששת המילונים שאין להם קבר ועוגן ותאריך, שאף תיאור וסיפור לא יוכלו לתמצת.
אבל השנה בצום כאבנו גם עליכם ועלינו – שבחייכם ובמעשיכם פרחתם באוויר ונסקתם והרמתם את כולנו לגבהי מרומים, והותרתם את כולנו משתוממים מבלי מלים.
טקסט כלשהו ליד תמונה. הטקסט יכול לתאר את התמונה עצמה או שהתמונה תתאר את הטקסט באופן כלשהו. זה ממש לא משנה, כל עוד הטקסט מושך את תשומת לב הלקוח את הדף שלנו.
סניפים פתוחים
''כשהעבר והווה ניפגשים''
בוגרים יקרים !
אנחנו פותחים בפרויקט 'סניפים פתוחים'
בו אנחנו מזמינים אתכם הבוגרים להגיע אל סניפי הבית ולהיפגש עם החניכים והחג''ס.
מעוניינים לקחת חלק? מלאו את פרטיכם בקישור.
אחרי ההרשמה נעביר את הפרטים שלכם למרכזות הסניפים והן יצרכו איתכם קשר לקראת המפגש ובנושא השיח ..
תודה רבה על שיתוף הפעולה
לימוד הש"ס המשותף
לכבוד שנת המאה התנועה בחרה לשים דגש בפיתוח ויישום ערכי התנועה ולחתור אל המעבר.
" חברה התקרא בשם ה' ותחיה חיי קודש לצד מחויבות מלאה לעולם של מעשה …" (מתוך חזון התנועה)
מתוך רצון להגשמת החזון בחרנו בפרויקט לימוד הש"ס המהווה את הבסיס לחיי הקודש שלנו ומתוך כך לעשייה ערכית ותורנית.
אנו קוראים לכל העזראים מכל הזמנים לקחת חלק במיזם זה.
מה בתוכנית? בוחרים מסכת תלמוד בבלי/ משניות מתוך המאגר ולומדים אותה במהלך השנה הקרובה עד לסיום החגיגי.
מה זה דורש? לימוד של שעה פעם בשבוע.
מתי מתחילים? הלימוד המשותף יפתח בלילה לבן בסניפים.
מהו התוצר הסופי? בסוף הלימוד כל קבוצה/ בוגר יכתוב עמוד עם איזשהו רעיון/חידוש מתוך מה שלמדו.
פוגשים בוגרים
ראיון אישי: שפרה פניגשטין
ספרי קצת על עצמך
אני, שפרה פניגשטין, ילידת ירושלים, ילידת 1961, אם ל5 "ילדים", סבתא ל10 נכדים, בוגרת סניף "עזרא" ירושלים, חניכה ומדריכה. עובדת סוציאלית במקצועי ובתעסוקתי, עבדתי שנים רבות עם משפחות במצוקה, ילדים בסיכון ובסיוע למשפחות רב בעייתיות, כיום מנהלת מרכז רב שירותים לעיוורים ואחראית תחום חרשים בעיריית חיפה. השנים בהם ביליתי בעזרא חרטו אותותיהם בליבי ובהשקפת עולמי, וזאת לצד ההנאה בבילוי עם חברים איכותיים.
מי מהמשפחה שלך בעזרא?
את האיש שאיתי ב38 השנים האחרונות, עמוס פניגשטין, פגשתי בעזרא. בילינו ביחד בצוות ההדרכה, ומאז המשכנו הקשר לחתונה, להקמת משפחה, לגידול חמשת ילדינו, בטוב וברע, כאשר אנו חולקים השקפת עולם דומה, עם הבדלים פה ושם, אך עם הרבה כבוד גם לשוני.
אחיו, נחום פניגשטין, נהרג ברמת הגולן כחייל, כאשר בא לחזק עם חבריו את ישיבת ההסדר ברמת מגשימים ונקבר בהר הרצל. לזכרו מתקיים בסניף עזרא מרכז (ירושלים) חידון בכל שבת ארגון. שנים רבות היגיעו הוריו לחלק הפרסים במסדר של שבת ארגון, ואף אנו הגענו אחריהם. אני חושבת שאחד מאתגרי התנועה היא לזכור את בוגריה המשמעותיים שאינם עימנו, ושנפלו על קדושת הארץ.
מה לדעתך האתגרים של התנועה בשנים הקרובות?
לקיים חיים תורניים במקביל למעורבות מקסימלית באתגרי החברה הכללית בישראל.
השנה התנועה עוסקת במאה ומעבר, מה המעבר שלך?
לפני 9 חודשים, הבן הצעיר שלנו התגייס לצבא, משרת בגדס"ר גבעתי ולמעשה עזב את הבית. זה מעבר משמעותי ביותר שקורה לנו בשנת המאה והמעבר.
למה דווקא עזרא?
עזרא – תנועת נוער ציונית ותורנית היחידה , מחנכת את חניכיה להיות מעורבים באופן משמעותי בחברה הישראלית ובאתגרים העומדים בפניה, לא להפנות לאתגרים עורף, אלא להתמודד עימם ולהוות דוגמא לזולת.
סיפור, חוויה שזכורה לך?
גדלתי בשכונת בית וגן, ובכל שבת, אחרי הצהריים, הייתי הולכת עם חברות, אחיות ומדריכתי המתולוגית, חיה וישליצקי (אנסבכר), במשך שעה לסניף. היינו הולכות בגשם, בקור ובחמה, כדי לא להחמיץ שום פעולה.
ההדרכה היתה הדבר המשמעותי ביותר ואבן דרך בהתפתחותי. להיות חברה בצוות המדריכים עם אנשים חדורי אידיאולוגיה ולהתוות את הדרך החינוכית של הדור שאז ראיתי כדור הבא (ואילו היום הדור הזה הוא למעשה הדור שלי). כל ישיבת צוות היתה חוויה משמעותית. בגיל 16, תכננו טיולים, הלכנו לחברה להגנת הטבע ולמשטרה להוציא רשיון לטיול, שכרנו משאיות ודאגנו לחניכים מכל הבחינות. היום זה נראה לי הזוי. האידיאולוגיה לצד העשייה, גרמו לגיל ההתבגרות להיות משמעותי ביותר. הטיולים והמסעות הרבים שעשינו, הן כחניכים והן כמדריכים, גרמו לי להבין כמה הם חשובים להכרת הארץ ולחיבור פיזי וריגשי לארץ.
מה זה להיות עזראי בעיניך?
להיות עזראי בעיני הוא להיות אדם יהודי, תורני, שומר מצוות, רודף צדק, נותן כבוד לכל אדם, מאיר פנים לכל אדם, מציב לעצמו אתגרים, וכאשר הם מגיעים, להתמודד איתם. להיות מנהיג, לא מתעלם ממצוקות של הזולת. לא מתעלם מאי צדק. מעורב בבריות.
עיסוקי היום, עבודה כעובדת סוציאלית למען סיוע וקידום האוכלוסיות החלשות, הושפע רבות מתפיסת העולם שראיתיה נובעת מהיותי בוגרת ה"עזרא". היום אני אף חברה באיגוד העובדים הסוציאליים, למען ביסוס מעמד העבודה הסוציאלית, וכדי להשמיע ולהשפיע על עמדות האיגוד ולתת גם לקול הדתי והתורני להשמע בו.
בעת נסיעה שלנו עם ילדינו במכונית, לפני למעלה משני עשורים, לאחר שקיבלנו הודעה מהנהלה ארצית של העזרא, כי נערך איסוף כספים לצורך איפשור המשך פעילות העזרא, שוחחנו על כך, וחשבנו בקול על הסכום שאנו מעוניינים לתרום. ילדינו שהיו כאמור עימנו, אמרו לנו, לפי איך שאתם מדברים על העזרא, ברור שאתם צריכים לתרום סכום משמעותי. הם התכוונו לכך, שמעבר לעובדה שה"עזרא" היה השדכן שלנו, תרם רבות לעיצוב השקפת עולמינו, ולדרך שבה חינכנו את ילדינו.
לפני כ-שלושה חודשים, קיבלנו שיחת טלפון, והתבקשנו להתראיין במהלך מפגש הבוגרים שהתקיים בסוכות. לא יכולנו לקבל את ההזמנה, מכיוון שהיינו לפני נסיעה מתוכננת לביקור משפחתי בחו"ל, אך אמרנו, שאם היינו יודעים קודם על התאריך, יתכן שהיינו דוחים את הנסיעה. ראינו בבקשה כבוד גדול.
אמנם ילדינו התחנכו בתנועת בני עקיבא ולא בעזרא, אך אנו בטוחים כי החינוך העזראי אותו אנו קיבלנו עבר אליהם ודרכם גם לחבריהם וחניכיהם.
בוגרים כותבים

פעמיים נכשלתי ב"חידון הדינים" הסניפי . לפני חמישים ושלש שנה קיבלתי "פרס ניחומים" ספרון ירוק צהוב שמלווה אותי מאז ועד היום,"אמה של מלכות". בכל חג שבועות אני נזכר בכשלון הצורב ובמדריך הנפלא שהיה לי הסביר לי שהגעתי למקום הרביעי בין הבנים.
עבדתי במחלקת ההדרכה בשנת שמיטה. באותה שנה היה עיסוק משמעותי במחנות הקיץ עם פירות שביעית קדושת שביעית וכו'. אנקדוטה מעניינת , ה"עזרא" הוציאה חוברת לימוד מצוינת על שמיטה , הלכה ומחשבה. את החלק ההלכתי כתב הרב יוסף אפרתי שליט"א , אז מדריך נערץ, היום דמות מרכזית ביותר בעולם החרדי, יד ימינו של הרב אלישיב זצ"ל.זכיתי וגם הוא היה מדריך שלי.
בשרותי הצבאי העזראים ידעו הלכה יותר מאחרים. הם היו אכפתיים לנושאים הלכתיים ומגוייסים לארגון העניינים ההלכתיים בשעת הצורך, כגון להכשיר מטבח או להכין ערוב.
העיסוק בהלכה היה מרכזי בעזרא. מדפי דינים משמימים ועד דפי דינים מרתקים בעריכתו של הרב רפאל פוזן זצ"ל. אכן זו הייתה השקעה שנשאה פרי, בהיותי בצבא ה"עזראים" היו אלו שידעו הלכה יותר מאחרים. אז כשמחפשים קווים לדמותו של ה"עזראי" אפשר להגיד שהוא איש הלכה.
חפשו אותנו בדף הפייסבוק של התנועה