עולמות הטקסטיל, הרפואה, הפלסטיקה, הבניה ולמעשה כל תעשייה אפשרית, שינו מגמה בתהליך ארוך של שנים והוציאו את מרבית הייצור למזרח. מגמה זו צברה תאוצה בכל העולם בכללותו ואף השפיעה על ישראל: מפעלים בפריפריה נסגרו חדשות לבקרים, זעקת עובדים נשמעה לא פעם על צמצומים ושוב צמצומים עד לסגירה מוחלטת, ארגונים החלו בתהליכי צמצום הייצור והגדלת הייבוא וכך למעשה, בתהליך מתמשך של כמעט שני עשורים הגענו למצב בו אנו מתעוררים למציאות "חדשה" ובה בישראל ובכל מדינה בעולם כמעט, הייצור הופחת משמעותית.
ההסתמכות על ייבוא מהמזרח דוגמת סין רבתי או כל מקור אחר הפכה להיות חוזקה וחולשה כאחד: חוזקה בהגדלת הרווחים, שכן הייצור זול משמעותית וחולשה – ההסתמכות על הייבוא, הביאה אותנו במשבר זה למצב שבו השפעות המגיפה מורגשות ברוב המשק טרם כניסתה של המגיפה לארץ והרבה לפני ההכרזה על סגר - בין היתר על ידי פגיעה בשרשרת האספקה והייצור של ענפים שונים, דוגמת הטקסטיל.
במציאות בה אנו חיים בעולם הגלובלי, קשה שלא להיות מושפע מצמצום סחר עולמי , אבל נשאלת השאלה – האם יש אפשרות למזער את הנזקים על המשק בישראל? בואו נודה באמת – כל ארגון מכין "שקל לבן ליום שחור", האם האמנו שיכול להגיע "יום שחור" כזה? האם נצליח לספוג את הנזקים האדירים שנגרמו למשק מההסתמכות על סחר חוץ או ייבוא מכל מדינה אחרת?
נראה כי אנו נמצאים בתחילתו של כדור שלג אשר יגדל ויצבור תאוצה, מבחן עומק הכיסים ילווה את העסקים בישראל ומצטייר כי רק אלו שכיסם עמוקים ממש יצלחו את האתגר שנקרה לפתח דלתם. נבואות שחורות הפוגעות במורל הציבור והעסקים נשמעות מכל כיוון, העסקים הקטנים זועקים וכמוהם גם הגדולים.
במציאות כלכלית בעולם גלובאלי, סחר וייצור עולמי ימשיכו להוות חלק דומיננטי שכן הוא מאפשר הוזלת עלויות, התמחות, יעילות בכלכלה. וחוזק של כוחות השוק, אבל – האם יש אפשרות לאזן? האם יכולנו "לא לשים את כל הביצים בסל אחד?" יכולנו לעשות אחרת? יש משהו שנוכל לעשות לעתיד? ואולי זה סימן עבורנו להשיב למחוזות ישראל את הייצור – קצת כמו פעם? להסתכל פנימה לתוך תוכנו ולחשוב – מה אנחנו יכולים לעשות?
כבר ביולי 2016, עוד לפני שסוגיית הקורונה התדפקה על דלתנו, פרסם משרד הכלכלה סקירת מדיניות והשוואה בינ"ל בנושא קידום הייצור המתקדם בישראל, שם התקיימה הנחת היסוד לכל אחת מארבע המדינות שנסקרו ארה"ב, בריטניה, סינגפור וגרמניה - כי הייצור המתקדם מגלם שינוי מהפכני אשר יכול להקנות לתעשיות המקומיות יתרון תחרותי ניכר בתחרות הגלובלית.
הסקירה הצביעה, בין היתר על מדיניות בארצות הברית ובריטניה, המתמודדת עם תעשייה הנמצאת במשבר בעיקר בשל העברת פעולות הייצור למדינות המזרח הרחוק והירידה בתוצר התעשייתי המקומי . עניין אשר מקבל משנה תוקף בימים אלו בפרט וכבר ביוני 2019 הכריז משרד הכלכלה על הקמת גוף ייעודי (המכון הישראלי לייצור מתקדם) אשר פועל כחלק מתפיסה אסטרטגית לפיה התעשייה בישראל נדרשת לבצע קפיצת מדרגה על מנת להתמודד עם התחרות הגלובאלית המשתנה והשינויים הטכנולוגיים. בהתאם לפרסומים של משרד הכלכלה, עידוד התעשייה בכלל, טומן בתוכו הזדמנות כלכלית משקית משמעותית, שכן אימוץ מוצלח של טכנולוגיות חדשניות אלה יוביל לשיפור כושר התחרות של החברות והעלאת הפריון לעובד, להתבטא בשיפור ברווחיות וברמות השכר ואף להביא לצמיחה מחודשת של התעשייה מוטת הייצור, ליצירת מקומות עבודה איכותיים בשכר גבוה וכן קידום הפריפריה (משרד הכלכלה, יולי 2016).
היהדות מלמדת אותנו שלאב יש חובות לימוד כלפי בנו כאשר אחת החובות – היא לימוד אמנות (גמ' קידושין כט, א), מהי אמנות? אחד הפירושים (ר' ישמעאל) לכך אומר כי אומנות היא מלאכה וכי אדם העובד ומתפרנס מיגיע כפיו בוחר בחיים שיש בהם ברכה, למה ברכה? כי על ידי "אומנות" יוכל לפרנס את ביתו ולגדל ילדים בכבוד ואף חלק מהמפרשים מייחסים לכך עניין של "ובחרת בחיים".
אולי זו ההזדמנות – בתקופה סבוכה זו, בפרט על שולחן הדירקטוריון, לחזור אחורה למקורות, להשיב לעצמנו את הייצור, המלאכה, התעשייה, המפעלים והייצוא. לחזור להוביל ולחזק את הכלכלה המקומית על ידי עידוד תעשייה ויצירת אמנות, להשיב לעצמנו מקומות עבודה, להחזיר מפעלים שובקי חיים לעבודה ולסמוך קצת פחות על ייצור זול. ומי יודע, אולי זו בכלל דרכו של הטבע לאזן את הכלכלה והייצור, לאזן את ניצול כוח האדם הקיים במדינות שונות ולסייע גם לעובדים שם "לבחור בחיים".
.png)
.jpg)