מזה ימים רבים אנו עדים לירידות חדות, עמוקות, מטלטלות, במדדי הבורסה בישראל.

רובן המכריע של החברות לא שינו שום דבר תפעולי וגם לא עשו כל צעד פיננסי ולא חל בהן, לפני הוירוס, כל שינוי עסקי, בוודאי שלא לרעה ובטח שלא בשיעורי החיתוך של מניותיהן. הצלילות הללו הן על רקע משבר עולמי רחב היקף שסופו לוט בערפל.

הירידות התלולות והממושכות השאירו זנבות בלבד מחברות מפוארות שנסחרו כאן אך לפני כחודש במחירים שהיום נראים כהיסטוריה רחוקה.

הפקודות הן כמעט מכירה בלבד, ואין איך לעצור את הקריסה הכוללת במדדים, למרות מאמצים שונים שעושים לא מעט צוותי חשיבה. לאור כך, מתרבים הקולות ששואלים מדוע לא נסגרת הבורסה כליל למסחר?

לכאורה, היתרונות שבסגירת הבורסה למסחר, עולים בהרבה על החסרונות:
זה יציל לפחות כרגע, את המעט שנשאר מהחברות שירדו בשיעורים ניכרים, זה יותיר כמה לירות בידי ציבור המשקיעים שנאלם דום נוכח כספו שמתאדה לחלוטין, זה אולי יאפשר התאוששות מסויימת ביום שאחרי. זה אפילו עשוי לגרום לביקושים גבוהים יותר בעת החזרה לשגרה מסויימת.

הבורסה הישראלית סובלת גם בימים כתיקונם ממחסור בגיוסים, בהיקפי מסחר נמוכים יחסית לעולם, ובמחיקות מהמסחר של יותר ויותר חברות. למרות מאמציו הנכונים והמקצועיים של מנכל הבורסה מר איתי בן זאב, להגביר את היקפי את המסחר, ולתת הקלות לחברות על מנת להירשם למסחר בישראל, עדיין סובלת הבורסה מהעדרם של משקיעים פוטנציאלים רבים.

מניסיון עבר הוכח שאחרי כל משבר, לקח לציבור שנים רבות על מנת לחזור ולבטוח בשוק ההון ולהחזיר כספם לבורסה. מותר לנחש כבר שהמשבר הנוכחי יגרום לרוב ציבור החוסכים להדיר רגליהם מהבורסות לשנים רבות.
סגירת הבורסה יכולה לשדר כי המבוגר האחראי החליט לא לתת לכספי הציבור להיגמר לגמרי, אלא לשמור על יתרת כספם כרגע עד להתבהרות המצב ואז אולי, לא לדרדר את אמון המשקיעים עוד יותר.

זאת ועוד- הוכח ונלמד כי לאורך היסטוריית משברי שוק ההון, מי שחוזר לשוק ובגדול, הם אותם פעילי שוק הון וסוחרים שעומדים מוכנים ליום שאחרי עם יתרות נזילות גבהות , במטרה לקנות מכל הבא ליד. ספקולנטים אלה, יחגגו דה פקטו על זנבות הכסף שעוד יוותרו, ויתעשרו מהמשבר, והפעם לגמרי על גבם של ציבור המשקיעים הרחב.
מדוע, אם כן, הבורסה הוגדרה כמפעל חיוני וממשיכה לפעול גם בימים האלו?

המקרה היחידי בתולדות הבורסה בישראל בו נפסקה פעילותה הייתה בשנת 1983 בעת משבר הבנקים.
הפעילות לא נפסקה בימי הטילים על תל אביב, לא באף מבצע או מלחמה בישראל, לא במשבר 2008 ולא בקריסת החוב האירופי ב 2011 . הממשלה סבורה כי המשך פעילות הבורסה גם תחת איום דהיום, היא חיונית כדי לשדר "חוסן לאומי". כמו כן, הממשלה יכולה תאורטית, למכור או לקנות אגחים ממשלתיים בבורסה ואפילו מניות, מה שנראה כי לא רחוק היום ויקרה.

נכון לתאריך כתיבת שורות אלה- מדדי הבורסה הישראלית קרסו ב 40% בקירוב. מתמטית, על מנת "לחזור לכסף" יש לעלות בכ 67%!! מה הסיכוי שמדדים יעלו בשיעור כזה?? לא רב, אם בכלל.  במילים פשוטות- הסיכוי לראות בחזרה את הכסף, כאשר הוא ירד ב 40%, קטן מאד. וירידה זו כמובן אינה המילה האחרונה שנאמרה ולמעשה, לא רואים את הסוף.

הציבור ברובו, אינו ספקולנט ואינו משקיע מתוחכם. הציבור משקיע בבורסה כי שנים אומרים לו שלאורך זמן ולטווח ארוך, השקעות בבורסה משיאות תשואות גבוהות יותר מכל השקעה אחרת.
אולי זה נכון, אך בהינתן שמשקיעים אלו מפסידים יותר בכל יום שעובר, הם ייאלצו להיפרד מיותר ממחצית כספם, ללא שוב . ההערכות בבתי ההשקעות ובחברות הביטוח הן כי השוק לא ייעצר לפני ירידה של 50%. על 'קברניטי הכלכלה והבורסה לחשוב היטב האם זה משרת את החברות או דווקא להיפך?

מאידך, לא מעט חברות נסחרות שנקלעו שלא בטובתן למשברי נזילות בהון החוזר, חייבות להתנזל בימים אלו ואין בררה אלא לעשות זאת דרך הבורסה.

הבורסה משמשת צינור חמצן לחברות הנסחרות בה ועצירת המסחר תהווה עצירה פתאומית של מקורות נזילים.
בנוסף לכך, המשבר הזה התגלגל מהר מאד, והותיר הרבה מאד חברות ומשקיעים מופתעים, שלא הספיקו לחשוב על צעדיהם הבאים שאולי היו אסטרטגיה של נזילות, של שמירה על הקיים או אף תרחישים פסימים כלשהם.
כולם נתפסו לא מוכנים וייתכן כי הבורסה היא כעת הפתרון היחידי כמעט להשאיר את החברות הללו, מתפקדות.
הירידות בחודש האחרון, משקפות ארוע מתגלגל של משבר שהתחיל כרפואי. התיקון יגיע במוקדם או במאוחר, יהיה סלקטיבי- חלק מהחברות צפויות לחזור למצבן ערב המשבר ואולי אף מעל, חלק יתקנו חלקית בלבד וחלק עשויות לפשוט רגל.

על מנת להגיע במהירות לתיקון כזה, עלינו כנראה להשאיר את הבורסה פתוחה למחסר רציף.

ומה בעולם?

בבריטניה ובארהב מכירים עצירת מסחר בנסיבות מסויימות. בארהב עצרו את המסחר לכמה ימים כשההוריקן סנדי היכה בחופים, וכמו כן גם בטרגדיה של 9/11 הבורסה נסגרה כליל לימים לא מעטים.

בארהב הסבירו כי בשעת פאניקה שלעולם באה ביחד עם משבר, עדיף שאנשים יוכלו להחליט על מצבם הפיננסי בשיקול דעת ולא לקבל החלטות מתוך היסטריה. החלטות שאולי ישנו את כל מהלך חייהם.

בבריטניה מתגברים הקולות לבצע סגירה של הבורסות על מנת להרגיע את הציבור ואילו מדינות אחרות באירופה כבר אסרו על מסחר בשורטים ובמכשירים אקזוטיים שונים.

נכון, יש הבדל גדול בין אירוע נקודתי (הוריקן, התקפת טרור ואפילו מלחמה) לבין המשבר המתגלגל שעשוי לקחת חודשים. לא יעלה על הדעת שלא יהיה מסחר תקופה כה ממושכת.

איפה הסוגיה הזו פוגשת אותנו הדירקטורים?

ישנו קושי רב לדירקטוריונים בתקופה הזו, בתנאי חוסר הודאות הקיצונית בהן נמצאות החברות שלהם, לקבל הכוונה והגנה מצד גורמי האכיפה. יש לחדד קווים מנחים ברורים בכל הנוגע לדיווח התקופתי.
בימים בהם גם תרחישי הקיצון שנטמעו בחברות, נותרו הרחק מאחור כלא רלוונטים, הדירקטורים מתקשים לגבש צעדים שיותירו את החברות במצב יציב, נזיל, ומוכן לכל תרחיש עתידי. מחד, החברה חייבת להשאר פעילה נזילה ותפעולית ומאידך על הדירקטור לוודא כי החברה תעמוד בהתחייבויותיה גם אם מקורות המימון יפחתו וגם אם תתרחש הרעה נוספת במצב, תוך הכנת והפעלת תרחישי קיצון פעילים.

זה בדיוק המצב בו נמצאים כעת קברניטי הבורסה.....אנשים עם נסיון רב בשוק העסקי, כלכלנים, ואנשי שוק ההון עושים לילות כימים בצוותי מחשבות על כל ההיבטים. בואו נחכה לשמוע מה החליטו.