.jpg)
מה זה 4:4:4?
זהו היחס בין כמה מידע אור נדגם מהחיישן, לבין כמה מידע בערוץ הCB (הכחול) וערוץ הCR (האדום).
זו נקראת דחיסת צבע. והיא הדחיסה הראשונה שעובר פורמט וידאו מצולם.
יחס דחיסת צבע הוא קבוע של המצלמה ולא ניתן לשינוי.
העין האנושית מבחינה יותר בהבדלי אור מאשר בהבדלי צבע.
ולכן על מנת לחסוך ברוחב פס ובכמות נתונים שנכתבת, מהנדסי הוידאו איפשרו לדגום מהאור שנקלט על גבי החיישן רק חלק ממידע הצבע לעומת כל מידע האור. יחס דחיסת הצבע הפופולארי והנפוץ ביותר הוא 4:2:0. שאומר (למרות מראהו המטעה) שעל כל 4 דגימות של מידע אור, תהיה דגימה אחת של כחול ואחת של אדום. המשמעות של זה היא ש3/4 ממידע הצבע שפגע בחיישן לא המשיך הלאה להמרה לאות דיגיטלי.
ישנן שלוש קבוצות איכות בעולם המצלמות (בחלוקה מאוד גסה)
מצלמות שמסוגלות להפיק אות 4:4:4 הן האיכותיות והטובות ביותר בשוק. בהתאמה הן גם היקרות יותר.
אפשרות לאות 4:4:4 היא דרישת בסיס של איגוד הצלמים האמריקאי על מנת להגדיר מצלמה ראוייה לצילום קולנוע.
4:4:4 יתן תאימות צבע מלאה למידע שנקלט בחיישן, יש לזה משמעות עמוקה, למרות שברוב המקרים לא נבחין בה בעיניים.
סיבה ראשונה היא שרוב המוניטורים שאנחנו עובדים איתם לא מסוגלים להראות 4:4:4. סיבה שנייה היא שהעיניים שלנו אינן כלי מדידה והערכה לצבע.
אם אי פעם תהיתם מדוע סרטים אמריקאים (וסדרות) נראים כל כך טוב גם אחרי שקודדו לפורמט פשוט (DVIX), מהDVD שהיה פורמט פשוט בעצמו, אז אחת הסיבות הגדולות היא שהם החלו את דרכם כ4:4:4
גם שלב תיקוני הצבע, ומה ניתן לעשות בו, יושפע עמוקות מצילום ב4:4:4 (וכך גם כרומה קי, ועבודת אפקטים)
הקבוצה השנייה היא 4:2:2, המשמעות היא שעל כל 4 דגימות אור בחיישן, ישנן 2 דגימות צבע, חצי ממידע הצבע נשמר. לפי תקנים בין לאומיים, חומרים לשידור טלוויזיה צריכים להיות מוקלטים כך. הקבוצה כוללת המון מצלמות ופורמטים, בינהן כל דגמי הP2 של פאנסוניק, דגמי הXDCAM422 של סוני, וכל המקליטים החיצוניים שכותבים לProRes
בקבוצה השלישית והמאוד גדולה ישנן מצלמות ופורמטי ה4:2:0 (מוסבר מעל) כל דגמי הXDCAM, AVCHD, DSLRDVD, DV, mini DV, GoPro ועוד כמה. למה הן כך? כי לרוב האנשים זה לא ממש משנה, הם לא רואים את ההבדלים בעין הלא מיומנת שלהם, ועל גבי המסכים והטלוויזיות הזולות בהם הם משתמשים. רוב המשתמשים לא עושים תיקוני צבע ואם הם יחושו לפעמים, במבט בקובץ הסופי או בDVD מעט החמצה, והרגשה שזה לא נראה "בול" יש מספיק פרמטרים אחרים להאשים.
*מבלי להבין בתיקוני צבע, בכרומה קי או קידודי וידאו מתקדמים יהיה קשה להבחין לפעמים ביתרונות של 4:4:4 או אפילו 4:2:2 על גבי 4:2:0 הנפוץ. ורק אם נראה את 2 התמונות זו לצד זו על מסכים מתאימים נבחין בהבדלים מאחר ואין לנו זיכרון ויזואלי מספיק טוב.
מה ההבדל בין 8 ביט ל10 ביט?
ביטים לערוץ צבע יגדירו עד כמה גיוון יהיה בדרגות מהכהה ביותר ועד לבהיר ביותר על כל צבע. ברוב המקרים רוב המצלמות מצלמות ב8 ביטים מאחר ו10 ביט מעולם לא היה תקן לשידור.
המשמעות היא 256 דרגות מהכהה לבהיר ביותר על כל צבע. זה הרבה צבעים, ומספיק ברוב המקרים.. בפעם הבאה שתראו בחומרים שלכם מדרגות גוון בשמיים, בפינה מוצללת או על פנים של מישהו תדעו את מה להאשים.
10 ביט יאפשרו 1024 דרגות צבע, פי ארבע. וזה אומר שיחזור חלק ונאמן יותר של אין-סוף הדרגות שיש במציאות.
מעט מאוד מצלמות מאפשרות 10 ביטים בהקלטה. ALEXA, RED והפאנטום הן בין הבודדות שמאפשרות אפילו 12 ביטים
4096 דרגות. מצלמות שיש בהן את פורמט הP2 המתקדם AVCINTRA מצלמות 10 ביט בהקלטה.
השאר מסתפקות ב8 ביט, או באפשרות שהאות שיוצא מהSDI אוHDMI של המצלמה מאפשר הקלטה למכשיר חיצוני שמסוגל לכתוב 10 ביט.
מדוע להשתמש במכשיר הקלטה חיצוני ? האם אני אראה הבדל ?
מכשירי הקלטה חיצוניים עוקפים את הקידוד הפנימי של המצלמה ומקודדים לפורמט עדיף. הם בנויים לקרוא את האות שיוצא מהחיישן, לפני שהוא עבר קידוד פנימי, כך שברוב המקרים הם ישפרו איכות באופן ניכר.
2 מקליטים פופולארים כיום לדוגמא, הם הKi-Pro של AjA והNINJA של ATOMOS, שניהם מקליטים לפורמט ProRes של אפל.
זהו פורמט שנתמך בכל פלטפורמה ועל ידי כמעט כל מערכת.
מעבר לכך שהוא 4:2:2 ו10 ביט, הוא גם כותב כמות נתונים גבוהה משל רוב המצלמות המכריע בשוק (220Mbs) והוא עושה זאת בדחיסת iFrame המועדפת על מערכות עריכה.
בטסטים שערכנו ונפרסם בקרוב, נראים הבדלים בולטים באיכות החומרים בעיקר בפרטים קטנים ושוטים רחוקים.
יש לציין שוב. העין אינה כלי מדידה או הערכה מדוייק כלל, ולא ניתן לסמוך עליה במדידת איכות של קובץ, הרבה מההבדלים בין הקבצים לא יראו לעין אבל יורגשו בכל שלב בעבודה ובנראות הכללית של האקספורט.
בצילום כרומה קי, תהיה עדיפות ברורה לחומרים ממקליט חיצוני.
האם ניתן לחבר מכשיר הקלטה חיצוני למצלמות קנון
לא.קאנון מונעים זאת במצלמה, האות שיוצא מהHDMI הוא לא אות וידאו מלא (לא HD) ומגיע עם סימן של נקודת הקלטה אדומה בפינה העליונה.
גם מצלמות אחרות מונעות הקלטה בכל מיני דרכים, חלקן בכוונה ואחרות פשוט ללא היכולות הטכניות המתאימות.
הרבה מצלמות מקשות על העלמת מידע גראפי מהאות שיוצא דרך הHDMI, בעיקר הביתיות יותר.
גם הRED ONE לא מאפשרת הקלטה מהיציאה שלה.
האם יש הבדל באיכות הקלטה, בין יציאת HDMI ליציאת SDI ?
תלוי בדור הHDMI, יש לקרוא פירסומי יצרן.
HDMI מהדור החדש ביותר יכול להעביר אות לא דחוס ב4:2:2 וב10 ביט ואפילו יותר. אבל לכל דגם נתונים שונים. סוני פרסמו שהFS100 היחסית חדשה, מוציאה מהHDMI אות לא דחוס ב4:4:4 או 4:2:2 אבל "רק" ב8 ביטים לערוץ צבע.
HD SDI מצד שני הוא כבל חזק יותר (BNC) בעל חיבור עדיף. לפי התקן החיבור מעביר אות נקי, לא דחוס, ב4:2:2 ו10 ביטים לערוץ צבע. אם יש 2 חיבורים (dual link HD SDI) כמו בF3, אז ניתן להוציא 4:4:4 לא דחוס ב10 ביט.
(פאנסוניק "סירסה" את הSDI ב AF101 והגבילה אותה ל8 ביטים בלבד.)
למה החברות עושות את זה? - כדי למכור דגמים יקרים יותר בהם אין הגבלות.
האם יש הבדל בין הקלטה על כרטיסי SD או CF או הארדיסק ?
כרטיסים עמידים יותר מהארדיסקים, ומאפשרים כתיבה מהירה יותר, הם גם פחות רגישים לרעידות.
הארדיסקים גדולים יותר בנפח.
בקרוב יהיו כונני פלש נגישים ולא יקרים ואז נרגיש הבדל, נוכל להקליט איכויות גבוהות יותר במחירים זולים יותר.
המצלמות Sony F3, Sony FS100, Panasonic AF101: איזו איכות ניתן להקליט מהן או עליהן ?
ה100 של סוני וה101 של פנסוניק מקליטות לאותו פורמט AVCHD
הוא פורמט חביב אך מלא במגבלות. לשניהן אופצייה לחבר מקליט חיצוני ולהקליט ProResHQ שהוא עדיף עליהן בכמה וכמה רמות.
הF3 מקליטה XDCAM EX שהוא פורמט מוכר ומקובל, ומהיציאות שלה ניתן להקליט כל פורמט שנרצה עד לאיכויות הגבוהות ביותר שהמקליט החיצוני יאפשר.
האם כדאי לעשות תיקוני צבע בזמן הצילום במצלמה עצמה, או להשאיר את זה לפוסט?
לא כדאי לעשות מה שלא בטוחים לגביו ב100%.
כדאי לעשות טסטים להכל, ולבדוק הכל. זה אומר שאם רוצים לוק מסויים, אז לצלם כמה דקות ביום, כמה בלילה, וכמה בתאורה
לדגום אותם, ולייצא אותם לפורמט שבו יסגר הסרט. רק אז להחליט.
זה לא עולה הרבה כמו עוגמת הנפש והפשרות שתאלצו לעשות בפוסט אם תטעו.
בגדול כדאי לצלם כמה שיותר נייטראלי, בשאיפה לא לשרוף כלום. ולא להעלים כלום בשחורים.
חשיפה שפותחת מעט את השחורים ומורידה מעט את הלבנים תיתן תוצאות שיהיו אופטימאליות לתיקוני צבע.
חשוב לזכור שהרבה פרוייקטים לא צריכים, לא רוצים או לא יכולים להרשות תיקוני צבע, ובמקרה הזה, לכוון לוק במצלמה הוא פיתרון לא רע.
שוק המקליטים החיצוניים בפריחה, ויש לזה סיבה. הם מביאים תוצאות ומקלים על עבודת הפוסט. בקרוב נראה מקליטים לתלת מימד, מקליטי 4:4:4 נגישים במחיר, מקליטים לפורמט העבודה של AVID ועוד. יש למה לצפות, ויש סיבה ללמוד להשתמש בהם כבר היום.
הקטור ברבי מרצה במספר בתי ספר, בינהם מנשר, וג'אמפ קאט.
שותף ב PrePost חברת יעוץ לקולנוע וטלוויזיה ופוסט פרודקשיין.
ניתן לקרוא מאמרים נוספים ובלוג של הקטור, באתר PrePost
|