במסגרת הניוזלטר שאני כותב, ראיינתי כמה פעמים צלמי קולנוע ישראלים וותיקים. את כולם אני שואל איך התחלתם?
אני חושב שאפשר לחלק את הצלמים לשתי קבוצות:
אלו שעשו מסלול מסודר של לימודי קולנוע בארץ או בחו"ל ואלו שהגיעו לתחום במקרה, מה שנקרא "התגלגלו...".
כמו בכל דבר בחיים יש כאלו שמתכננים, עושים צעד צעד בצורה מסודרת, ויש כאלו שאיכשהו תמיד נמצאים במקום ובזמן הנכון.
נכון שאתם מקנאים בהם... מי לא היה רוצה להיות בזמן ובמקום הנכון... אבל אני טוען שגם להיות שם "במקרה" זה עניין של החלטה.
ועכשיו ברשותכם, אהיה קצת פילוסופי.
החיים שלנו הם שרשרת של קבלת החלטות אין סופית. בכל צעד יש לנו את האפשרות להחליט, וכל החלטה יכולה להוביל אותנו לכאן או לכאן. עשו על כך לא מעט סרטים, "דלתות מסתובבות" ועוד...
פעם היו ספרים כאלו, בהם הקורא היה קובע את ההמשך של הספר. בסוף העמוד היית יכול לבחור לאן להמשיך. בתחתית העמוד, היה כתוב: "אם החלטת להיכנס למערה - עבור לעמוד 67, אם החלטת לפנות ימינה - עבור לעמוד 71", המשך הסיפור בידיים שלך. כך גם בחיים, צריך לקבל החלטות בכל רגע נתון, לכאן או לכאן?
לכולם יש סיפורים איך הם התחילו וזה תמיד נשמע כמו, "לגמרי במקרה, עברתי ברחוב, בדיוק צילמו שם סרט, מהקומה הרביעית נפל פסנתר על הע.צלם, הבימאי התעקש להמשיך לצלם... הציעו לי להחליף את העוזר צלם והסכמתי, השאר היסטוריה." טוב, אולי אני מגזים, אבל זו רוח הדברים.
כשאנחנו נזכרים אחורה, זה נראה לנו מקרי, אבל למעשה באותו רגע קבלנו החלטה. היתה לנו את האפשרות לפנות לכאן או לכאן ועשינו בחירה.
בחרנו להירשם ללימודי קולנוע ולא לימודי ארכיטקטורה, בחרנו לעבוד בתור איש גריפ ולא לסוע לטיול בחו"ל, בחרנו להחליף את החבר על הסט צלומים, בחרנו להרים טלפון לבימאי, בחרנו להתנדב בסרט סטודנטים, בחרנו לקחת את ההצעת עבודה הזו ולא אחרת, עשינו בחירות.
אז אם למדנו קולנוע או סתם התגלגלנו לתחום במקרה, איך נמצא פרנסה בתעשיית הפנטזיות הזו?
היום כשהציוד נהיה זמין יותר וכמעט כל אחד יכול להרשות לעצמו לקנות סט מצלמת DSLR וסט בסיסי של עדשות, ההזדמנויות רבות יותר.
כל אחד יכול לקנות מצלמה ולהצהיר על עצמו כצלם עם ציוד. האם הוא יקבל עבודה? סביר שכן, האם הוא ימשיך לקבל עבודות? זה כבר תלוי במבחן התוצאה. אין הזדמנות שנייה, אם ביצעת עבודה רעה, סביר מאד שאותו מפיק לא ייקח אותך לעבודה שוב. ציוד לא יכול להחליף ניסיון וידע.
אז איך אפשר לרכוש ניסיון? אם עדיין לא קבלנו עבודות, איך נוכיח ניסיון? שאלת הביצה והתרנגולת.
בית ספר לקולנוע הוא מקום מצוין לרכוש בו ניסיון וכמובן ידע. סרט סטודנטים זהו המקום המושלם לנסיונות וטסטים, כן, טסטים! סרט סטודנטים זה טסט אחד ארוך. אל תפחדו לנסות ולהעיז, סביר מאד שבעבודות המסחריות שתעשו אחרי הלמודים לא תוכלו להרשות לעצמכם להיות כל כך אמיצים. אל תפחדו לעשות דברים שעוד לא עשיתם.
אם אתה מפחד, זה אומר שאתה עושה משהו חדש, זה אומר שאתה מתקדם!
בעיניי לרכוש מיומנות טכנית, איך מצלמים, כמעט כל אחד יכול לרכוש, אבל יש מעט צלמים שמעיזים!
תאמינו לי, זה משתלם להם, הם מתבלטים וזוכרים אותם.
עולם הצילום, הוא תובעני. צלם צריך להוכיח את עצמו בכל פעם מחדש! לא משנה כמה אתה מנוסה, לבסוף יושבים מול החומרים שצילמת בחדר העריכה, ואף אחד לא יזכור לך את הפרויקט הקודם שעשית, אם הפעם פישלת. לא כמו אנשי צוות אחרים, את העבודה של הצלם כולם רואים על המסך.
אז כביכול, לימודי קולנוע וצילום סרטי סטודנטים זהו המסלול להפוך לצלם עובד...? אז איך זה שיש כל כך הרבה צלמים בוגרי לימודי קולנוע, שיושבים בבית ושוקלים הסבה מקצועית?
בישראל יש למעלה מ15 בתי ספר לקולנוע, זו המדינה השנייה אחרי ארה"ב במספר בתי הספר לקולנוע. השנייה אחרי ארה"ב, אתם קולטים!!!
כמה סרטים עושים פה בשנה? כמה מקומות עבודה מתפנים בכל שנה?
לחברות הפקה מקצועיות כבר יש את אנשי המקצוע שאיתם הם עובדים, אז מדוע שיחליפו אותם?
אבל בכל זאת כל מי שלומד קולנוע, לא עושה הסבה מקצועית ברגע שהוא מסיים ללמוד, (לרובם לוקח כמה שנים עד שהם מרימים ידיים...)
אני לא רוצה לייאש את החבר'ה הצעירים, אבל קחו בחשבון שמעטים מאד מכם ימשיכו לעשות סרטים גם בעתיד.
אז מי הם, אותו מיעוט נבחר, אשר יעביר את חייו הבוגרים בעשיית סרטים?
אלו שיבלטו ואלו שיתמידו !
עד כאן חלק א'.
אריאל גליקסון.
מדיי שבועיים, אני שולח מאמרים חדשות ועידכונים
אם עדין לא נרשמתם לניוזלטר שלי, זו ההזדמנות.
טופס רישום לניוזלטר.
|