אומרים שאני- אינני אני, אז מי אני בכלל?

לא מדובר כאן בשירו של מייק בורשטיין מתוך הסרט "שני קונילמל" בהפקת אולפני גבע שהופק מתי שהוא בסוף שנות השישים של המאה הקודמת...
(כן. כמוני יש רבים אחרים ששייכים כרונולוגית למאה העשרים, ואולי זוכרים בערגה גם את הסרט וגם דברים אחרים)

כיום, ומעניין שגם אצל הסובלים עצמם, קיימת התחושה ואולי המודעות לשינויים המתרחשים בנפשם ובגופם, והם לא מתביישים לחפש פתרון ומזור.

הגיע למרפאתי רונן (שם בדוי!) שחיפש אצלי עזרה לבעייתו. הוא חש כאילו קיימת אצלו דמות נוספת מלבדו, צעירה ממנו, אך דמות שאינו יודע למה - הוא מרגיש כלפיה אחריות ומחוייבות.

השתמשתי בכל הידע המקצועי שלי לטשטש אותה הדמות. רגעים צלחתי ונדמה היה שאנו, רונן ואני מתקדמים בהבאת רונן למציאות ההווה, ולעיתים, דווקא ברגעי השיא – פתאום נסיגה, שוב הצקה של אותה דמות צעירה ומסתורית, שוב אותם רגשות אשם ותחושת המחוייבות הבלתי נשלטת של רונן כלפיה.

כשנשאל רונן על ידי: מה אתה מרוויח מכך שאינך רוצה להיפרד ולשחרר אותה הדמות, העלה רונן בפני טיעונים מטיעונים שונים, שהביאוני למסקנה אחת ברורה: רונן זקוק לטיפול אחר מזה שאני יכולה להעניק לו... ונפרדנו לשלום...

זוכרים את המאמר שלי "במי לבחור?" ממליצה לכם, לחצו כאן כדי לקרוא

מטפל טוב הוא לא זה שלוקח מכם כספי חינם ומבטיח הבטחות, אלא זה שיודע להציע לכם פתרונות נכונים והוגנים המתאימים לכם, מי שלמד 'לראות את הכאב ולדעת לטפל'

 

 

סקרנתי אתכם?....   לחצו כאן והזמינו תור או הזמינו אותי להרצאה