, שבוע טוב! 

לפני החיזוק עצמו, אני רוצה להודות מכל הלב,
לכל הקוראים והקוראות היקרים שנענו לבקשתי,
ושיתפו אותי בשאלות ובנושאים שמעניינים אותם.
הנושאים שהעליתם הינם מרתקים וחשובים.
מעבר לכך, ריגשתם אותי בכנותכם,
ובפרגון הרב שהבעתם. תודה מכל הלב והנשמה.
לא לכל הנושאים אוכל להתייחס,
משום שחלקם לא בתחום התמחותי,
אך אעשה כמיטב יכולתי להיענות לבקשותיכם.

אני רוצה לשתף אתכם בדבר מופלא,
שעוזר לי להרים את עצמי בתקופות קשות רגשית.
כאשר מצב הרוח שלי מגרד את הרצפה,
כאשר כאב, עצב, או דאגה משתלטים עלי.

מהו אותו דבר?
עזרה לאחרים.

כמו לכל אדם, גם לי יש ימים שמאוד קשה לי בהם.
שרגשות שליליים מציפים אותי.
באותם זמנים, הדבר הטבעי לי ביותר, 
הוא להשתבלל בתוך עצמי.
להיות מרוכזת בכאב שלי.
בעצב. בדכאון לעיתים.
הדבר האחרון שאני מרגישה,
הוא שיש לי כח להכיל אחרים.
לעזור לאחרים. להבין אותם.

בזכות לימודי הקבלה,
התוודעתי לתובנה,
שדווקא הדבר הבלתי הגיוני הזה כביכול -
בשיא הכאב שלי, לצאת מעצמי ולעזור למישהו אחר -
דווקא הוא מחבר אותי יותר מכל
חזרה לנתיב של שמחה, של סיפוק,
ושל עשייה מקדמת.
הוא מוציא אותי יותר מהר מכל דבר אחר
מאותם רגשות שליליים שמציפים אותי לעיתים.

לכן, כאשר אני מרגישה רע במיוחד,
למדתי לשאול את עצמי - למי אני יכולה לעזור עכשיו?
איך אני יכולה לצאת מתוך הכאב שלי,
ולהיות עבור מישהו אחר?
לעזור, הרבה פעמים יהיה פשוט להקשיב
למישהו אחר שכואב לו כרגע.
ואני מרימה טלפון ובאמת מקשיבה לו.
לעיתים זה יהיה אפילו פשוט יותר: 
להקדיש זמן לשיחה או משחק עם הילדים שלי,
(שמולם הכי קל לי לשבור את הכלים)
דווקא בזמן שהכי לא מתחשק לי לעשות זאת.

זה דורש מאמץ לא מבוטל.
(להפסיק לרחם על עצמי ולהתפנות באמת ובתמים למישהו אחר)
לא תמיד אני אני מוצאת בתוכי את הכח והרצון לעשות זאת.
לא תמיד זה אפילו נכון לי לעשות זאת.
לעיתים אני צריכה כמה ימים כאלה של השתבללות,
ורק כשנמאס לי להרגיש ככה,
אני מחפשת את הדרך החוצה חזרה לשמחה שבי.
אבל כשאני מחליטה שנמאס לי,
ושאני רוצה לחזור לחיים,
זו אחת הדרכים העוצמתיות ביותר שעוזרות לי לעשות זאת.
לתת לאחרים, כשהכי קשה לי לעשות זאת.

אל תאמינו לי.
תנסו בעצמכם

תגובות יתקבלו בשמחה ובאהבה
בדף הפייסבוק שלי / או במייל האישי שלי

 אני מאחלת לך שבוע נפלא,
שלך,