"חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ!"
כלומר התבונן והכר את דרכו של כל ילד בפני עצמו - הן ילדך בבית והן תלמידך בכתה - ותחנכו בהתאם לטבעו ואופיו וזאת גם מהיבט בחירת הנושא החינוכי, וגם מהיבט הגישה החינוכית. רק אז תוכל להגיע לפסגת ההצלחה בחינוך:
“גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה".
בכל מצב, בכל מקום, ובכל גיל.
בעבר ידענו שיטת חינוך אחת: ענישה בדרגות שונות החל מהלקאה, דרך "עשה זאת עד שתלמד" וכולה.
בשלב מאוחר יותר עברנו לשיטות חינוך אחרות: טעית והבנת את טעותך– נסה דרכים אחרות. טעית ולא הבנת את טעותך – שאל לעזרה.
בכל מקרה – לא ניתן לומר איזו שיטת חינוך טובה למי, ולעולם יש להתאימה אישית לכל אחד (הלואי והיינו יכולים לממש זאת בבתי הספר!...).
דברים דומים קורים להערכתי גם בבריאות, בחינוך לבריאות ובטיפולים רפואיים.
בעברנו הכרנו רק את הרפואה הקונבנציונלית ואת הרופא המטפל, שאם נקשרנו אליו – היה בחזקת אליל בעינינו וכל שאמר היה מקובל ונטול עוררין.
כיום, עם התפתחות התחום האלטרנטיבי, עומדת בפני המטופל אפשרות הבחירה בין הרפואה הקונבנציונלית למשלימה או לאלטרנטיבית. לדעתי, הגוף יודע להכתיב בצורה הטובה ביותר את שמתאים לו. לפיכך, ניקח לדוגמה מקרה של היפרכולסטרומיה (תופעות הקשורות בכולסטרול גבוה ושיבושים של המאזן השומני בגוף) – החולה אינו חייב להינעל על דרך אחת בלבד כמו כדורים במרשם – סטטינים למשל, על אף הזהרותיו של הרופא. לדעתי, רק החולה לבדו יכול להרגיש ולדעת אם תרופה זו עוזרת לו (או ליצרן יותר), ועליו למצוא מטפל המתאים לו בצורת טיפולו האחרת והשונה.
כשם שבחינוך למדנו להבין שאיומים אינם משיגים את מטרתם, כך לדעתי גם בכל ענייני הבריאות.
לאחרונה אני שומעת יותר ויותר תלונות ממטופלים על טיפולים שקיבלו מרופאים, ושלדעתם אינם מתאימים להם.
איני מתעסקת בתרופות, ואסור לי לשנות, לגרוע או להוסיף על מה שרופא רשם. לכן,אל תלכו על פי איומי הרופא, והישמעו לנטיות לבכם. איני פוסלת את הרפואה, אך חושבת שבמיוחד בימנו אינה עוד עומדת כדבר מוגמר. הקשיבו והפנימו את מה שנאמר לכם, אך בדקו ובחרו רק במה שמתאים לכם. הבטחון והאמונה ברופא, במטפל ובדרך טיפולם הם דרך נכונה בהשגת הבריאות שלכם, ולעולם לא ידמה אותו הטיפול לשני אנשים שונים.
בשורות טובות והרבה בריאות.
|